יושב שעות על אדן החלון
משקיף רחוק
חושב איך יעבור לי ועוד יום
למטה אנשים קטנים ברחובות
שעון גדול שעל ידי מראה את הדקות
ברגל יחפה נרדם כבד על הספה
פעם זה היה הזמן שלי לתת לך אהבה
תמונה על הפסנתר מזכיר לי יום אחר
געגוע ועד רגש אותי כאן מסחרר
ואיך מבלי ששמנו לב
כבר אין שעות יפות משותפות
נהינו רחוקים
כמה עמוק חודר כאב
ואיך מטעויות קהו רגשות כה רחוקים
זה לא יכול להיות
זה לא יכול להיות
יוצאת אל הרחוב לשאוף אויר אל הריאות
רחוב האוהבים
קראנו לו בצחוק
קניתי לי טבעת בחנות החלומות
בוא תספר לי מה אתה זוכר
ברגל יחפה בוהה שעות בנקודה
פעם זה היה זמן לאהבה
תמונה על הפסנתר של יום אחר
געגוע ועוד רגש אותי כאן מסחרר
ואיך מבלי ששמנו לב
כבר אין שעות יפות משותפות
נהינו רחוקים
כמה עמוק חודר כאב
ואיך מטעויות קהו רגשות כה רחוקים
זה לא יכול להיות
זה לא יכול להיות